אז מה עבר על כוחותינו בגולה בימים האחרונים...
יום ראשון, התעוררנו אומנם מוקדם, אך יצאנו רק ב-10 מהחדר ליום טיולים במנהטן. בחדר עוד הספקנו לבדוק מספר מציאות ל-Black Friday הבא עלינו לטובה (עד שעה זו, לא סגרנו שום דבר, איזה בזבוז)... כמו כן דיברנו עם המשפחה בארץ וגם מירב עוד הספיקה לחפש מספר דירות.
יום ראשון, התעוררנו אומנם מוקדם, אך יצאנו רק ב-10 מהחדר ליום טיולים במנהטן. בחדר עוד הספקנו לבדוק מספר מציאות ל-Black Friday הבא עלינו לטובה (עד שעה זו, לא סגרנו שום דבר, איזה בזבוז)... כמו כן דיברנו עם המשפחה בארץ וגם מירב עוד הספיקה לחפש מספר דירות.
איזה כיף היה להסתובב במנהטן! היה נחמד מאד להיות ב-Times Square ואח"כ הסתובבנו ב-Highline, שזו טיילת מוגבהת ומגניבה, שפעם מזמן מזמן, עברה על הפסי רכבת (שנשמרו), אך מספר לא קטן של שנים המקום היה שומם ונטוש. לפני כשנתיים הפכו את המקום כאמור לטיילת ומקום ממש ממש נחמד לטייל בו. שווה בדיקה, High Line.
המשכנו משם ל-Chelsea Market, אכלתי סושי ומירב מרק.
סה"כ יום ממש נחמד, אך העיב על האווירה כאב הזרתות שנבע מהנעלים החדשות שקניתי יום קודם. בשארית כוחותיי הגענו לבסוף למלון, על סף דימום קל בזרת ימין :)
זהו... מתחילים לעבוד, התלבשתי יפה ומירב הצטרפה אליי לעבודה ביום הראשון (מירב התראיינה לחברה, אך סיימה את הראיון חולה-מתה). ממש כמו ללכת לעבודה בלוג'יק, שוב אנחנו ביחד (הפעם רק לא ברכבים שלנו, אלא בתחבורה ציבורית) נוסעים לעבודה.
הימים הראשונים עברו בסדר... בקצרה:
המנהל פיתוח קיבל איתי עם לפטופ, וישר זרק אותי למים עם מסמך בלי שום שיחה אישית, תיאום ציפיות או סתם שיחה נימוסית כלשהי.
המון המון טפסים (מס הכנסה, ביטוח בריאות, נהלי חברה ובלה בלה בלה) לחתום ולהעביר, די לביורוקרטיה!
המון המון חבר'ה ישראלים (קצת פחות מחצי העובדים בחברה) ועוד כמה בדרך.
בהתחלה התמקמתי בחדר דיונים בקומה ה-27 שמשקיפה לג'רסי ובהמשך ירדתי למשרד (שכנראה יהיה הקבוע שלי) בקומה ה-16 ללא חלונות (קצר מזכיר את הבור לאנשי חיל האוויר שבינינו)
הספקנו עד עתה לראות רק דירה אחת, מאחר ומירב לא הרגישה טוב (היום כבר חל שיפור במצבה, לדואגים מביניכם). אומנם המקום היה מקסים (חדר כושר גדול ובעל הרבה מתקנים, מכשירי חשמל חדשים, בריכה בקומה ה-9, נוף מגניב למנהטן), אך הסלון נראה קטן, ולא נוכל לארח אותכם בקלות... כנראה שנוותר :)
לגבי הראיון של מירב, היא טוענת שהוא לא היה טוב, אבל נראה שהיה בסדר גמור, מקווה שכבר יהיו לנו 2 משכורות בבית (!!!), ומירב סוף סוף תעבוד, אחרי 3 ימים של עבודה, בהם אני המפרנס היחידי במשפחה! מירב, מצידה, לא מתלהבת מהרעיון לעבוד שם.
מקווה שבכל זאת אצליח כן להתפתח פה (אפילו קצת) מקצועית, כי דווקא יש תקווה בכמה אספקטים מקצועיים, אבל לא אלאה אותכם בפרטים משעמים (אותכם...).
בדרך חזרה מהעבודה, נסעתי עם בחור שנולד בטאיוון וגר מילדות פה, הבחור שמגייס אנשים (שהוא מאנגליה) ועוד עובד ישראלי. אז סה"כ - 2 ישראלים, אנגלי וטוויאני, לא התחלה של בדיחה - אלא המציאות האמריקאית, לא?
בנוסף בבקרים כאשר נסעתי איתו, שמענו יחד קלטות לימוד בספרדית. רק חבל שהספרדית שלי מדרדרת... אולי אחרי שאשפר את האוצר מילים באנגלית, אתפנה גם לשפר את הספרדית.
לפני כמה שעות, חזרתי מהמצעד של ה-Thanksgiving Parade. היה מגניב!!! כמו אמריקאי טיפוסי הגעתי מוקדם וחיכיתי כשעתיים עד שהמצעד הגיע למקום בו הייתי. עמדתי רוב הזמן באזור הרחובות 50 ו-51 על השדרה השביעית ולבסוף אף הגעתי ל-Times Square. היה קרררררררר, אבל התלבשתי טוב, צילמתי הרבה מה-Android (לכן אין זום) ואתם יכולים להתרשם מהתמונות שפרסמתי בפייסבוק, לחצו פה!
היום בערב, נלך לאכול אצל מכרים את ארוחת החג, אז איפה ההודו שלי?
זהו.... תם שבוע שלם פה, היו רגעים טובים יותר והיו רגעים פחות טובים, אבל סה"כ אני חושב ששנינו מרוצים וחווים התנסות חדשה ומאתגרת.
תמונות מיום מנהטן:
תמונת נוף מהקומה ה-27, וכן הבניין בו אני עובד (מטורף, לא?)
זהו... מתחילים לעבוד, התלבשתי יפה ומירב הצטרפה אליי לעבודה ביום הראשון (מירב התראיינה לחברה, אך סיימה את הראיון חולה-מתה). ממש כמו ללכת לעבודה בלוג'יק, שוב אנחנו ביחד (הפעם רק לא ברכבים שלנו, אלא בתחבורה ציבורית) נוסעים לעבודה.
הימים הראשונים עברו בסדר... בקצרה:
המנהל פיתוח קיבל איתי עם לפטופ, וישר זרק אותי למים עם מסמך בלי שום שיחה אישית, תיאום ציפיות או סתם שיחה נימוסית כלשהי.
המון המון טפסים (מס הכנסה, ביטוח בריאות, נהלי חברה ובלה בלה בלה) לחתום ולהעביר, די לביורוקרטיה!
המון המון חבר'ה ישראלים (קצת פחות מחצי העובדים בחברה) ועוד כמה בדרך.
בהתחלה התמקמתי בחדר דיונים בקומה ה-27 שמשקיפה לג'רסי ובהמשך ירדתי למשרד (שכנראה יהיה הקבוע שלי) בקומה ה-16 ללא חלונות (קצר מזכיר את הבור לאנשי חיל האוויר שבינינו)
הספקנו עד עתה לראות רק דירה אחת, מאחר ומירב לא הרגישה טוב (היום כבר חל שיפור במצבה, לדואגים מביניכם). אומנם המקום היה מקסים (חדר כושר גדול ובעל הרבה מתקנים, מכשירי חשמל חדשים, בריכה בקומה ה-9, נוף מגניב למנהטן), אך הסלון נראה קטן, ולא נוכל לארח אותכם בקלות... כנראה שנוותר :)
לגבי הראיון של מירב, היא טוענת שהוא לא היה טוב, אבל נראה שהיה בסדר גמור, מקווה שכבר יהיו לנו 2 משכורות בבית (!!!), ומירב סוף סוף תעבוד, אחרי 3 ימים של עבודה, בהם אני המפרנס היחידי במשפחה! מירב, מצידה, לא מתלהבת מהרעיון לעבוד שם.
מקווה שבכל זאת אצליח כן להתפתח פה (אפילו קצת) מקצועית, כי דווקא יש תקווה בכמה אספקטים מקצועיים, אבל לא אלאה אותכם בפרטים משעמים (אותכם...).
בדרך חזרה מהעבודה, נסעתי עם בחור שנולד בטאיוון וגר מילדות פה, הבחור שמגייס אנשים (שהוא מאנגליה) ועוד עובד ישראלי. אז סה"כ - 2 ישראלים, אנגלי וטוויאני, לא התחלה של בדיחה - אלא המציאות האמריקאית, לא?
בנוסף בבקרים כאשר נסעתי איתו, שמענו יחד קלטות לימוד בספרדית. רק חבל שהספרדית שלי מדרדרת... אולי אחרי שאשפר את האוצר מילים באנגלית, אתפנה גם לשפר את הספרדית.
לפני כמה שעות, חזרתי מהמצעד של ה-Thanksgiving Parade. היה מגניב!!! כמו אמריקאי טיפוסי הגעתי מוקדם וחיכיתי כשעתיים עד שהמצעד הגיע למקום בו הייתי. עמדתי רוב הזמן באזור הרחובות 50 ו-51 על השדרה השביעית ולבסוף אף הגעתי ל-Times Square. היה קרררררררר, אבל התלבשתי טוב, צילמתי הרבה מה-Android (לכן אין זום) ואתם יכולים להתרשם מהתמונות שפרסמתי בפייסבוק, לחצו פה!
היום בערב, נלך לאכול אצל מכרים את ארוחת החג, אז איפה ההודו שלי?
זהו.... תם שבוע שלם פה, היו רגעים טובים יותר והיו רגעים פחות טובים, אבל סה"כ אני חושב ששנינו מרוצים וחווים התנסות חדשה ומאתגרת.
תמונות מיום מנהטן:
תמונת נוף מהקומה ה-27, וכן הבניין בו אני עובד (מטורף, לא?)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה