שנה טובה!

שנה טובה וגמר חתימה טובה!

אז נראה לי שכבר הבנתם שקשה לי לתחזק את הבלוג, אבל בכל זאת, למרות שאני כבר לא רציני.... עדיין אני מאד רוצה לשתף אותם בשני אירועים מעניינים שעברנו על כוחותינו בחו"ל בשבוע האחרון.

נתחיל מאליפות ארצות הברית הפתוחה, ה-US Open, שמתקיימת בימים אלה ממש, ומחר צפוי הגמר בין נדאל לנולה. ברור שנדאל ייקח את המשחק הזה, אבל דווקא נתמקד במישהו שלא שם, ויש שיגידו (ואני ביניהם) השחקן הטוב בהיסטוריה - ידידי משכבר הימים רוג'ר פדרר.

יום שני שעבר, זכינו לראות אותו מקרוב. הגענו מוקדם בבוקר יום שני (יום העבודה, ה-Labor day) כדי לראות כמה טניסאים וטניסאיות טובים וטובות, אבל במיוחד את הגדול מכולם, שהיום הוא רק 7 בעולם...

אחרי שראינו שעת משחק (ליתר דיוק 1:11) של טניס נשים משובח - איטלקיה נגד רומניה

נפתחו ארובות השמיים והתחיל גשם ללא הפסקה (בעצם הייתה הפסקה קטנה, בה חזרנו למקומות בהמתנה לראות שוב קצת טניס, אבל אז שוב חזר המבול הגדול....), אז 4 שעות המתנה, ולבסוף יצאה השמש... אחרי שהמגרש כולו הפך לאגם, מה הקטע שלהם??? למה האצטדיון לא מקורה???

פה, תמונה קשה שלי ושל בר ברגעי משבר, כבר לא ידענו מה לעשות, כי התחזית אמרה שצפוי עוד גשם, ואנחנו מרגישים תקועים שם, כי מצד אחד אי אפשר באמת לעזוב את האצטדיון, מה יקרה אם פדרר בסוף ישחק היום והמשחק לא ידחה. מצד שני... אנחנו יכולים להיתקע שם לעוד הרבה הרבה זמן. דילמה :)

והנה האגם... וגם המכונות שיבשו את המגרש

אז במצב יתרון לשחקנית האיטלקיה, Penneta, שהייתה הפבוריטית שלי, ולמרות נקודת מערכה לשחקנית ההיא (Halep) שעברה ניתוח להקטנת החזה (סיפור אמיתי...), היא חזרה כמו גדולה מהגשם וניצחה את המשחק (רק כדי להפסיד בחצי הגמר). קצת לפני הסוף הבנו שאכן נזכה לראות את פדרר! משחק הזוגות של האחיות ווליאמס נדחה למחר והנה עוד כמה דקות פדרר יעלה לשחק - אז כן היה שווה לחכות!!!! ועוד יש לנו מקומות ממש שווים, אז נזכה לראות אותו מקרוב. לאט לאט השמועה התפשטה והאצטדיון החל להתמלא והתמלא.

והנה סוף סוף פדרר עולה.

זה בערך הדבר הטוב היחידי שאני יכול לספר עליו, כי הוא בכלל לא הזכיר את ימיו הגדולים. חבל. פעם היה מדובר בשחקן מדהים, היום הוא לא מזכיר בכלל את אותו גאון טניס. מה שהעלה לי תהיות רבות... הרי הוא אחד השחקנים הטובים שהיו אי פעם בענף, והוא ווינר בנשמה, אז למה הוא בעצם לא פורש? ואני ממשיך להרהר... מצד אחד הוא כנראה נהנה מהמשחק, ואולי איפשהו בתוך עצמו, הוא מאמין שהוא עוד יחזור להיות הטוב בעולם, מצד שני... בתור ווינר מטורף, הוא בטח מרגיש סמרטוט עכשיו, לא? הוא מפסיד לשחקנים שפעם הוא היה משפיל אותם ובתור ווינר זה בטוח עושה לו רע.  מעניין.... בכל מקרה בשיחה אישית שהייתה לנו איחלתי לו הצלחה בהמשך :)

ראש השנה 2013, גולה (שוב, כמו 2012 בג'רסי אצל שרון ואבירם, וב-2011 בבית חב"ד בצ'אנג מאי). הפעם ינאי אירח אותו ואיזה שולחן הוא ערך, סחטיין! לצערנו שוב בג'רסי, אבל למרות זאת, הייתה אחלה ארוחת חג, עם הדושים, שרון-אבירם, ינאי ואבי ואנחנו.

מימין לשמאל, שרון-מירב-אני-אבירם-דושי(דקל)-דושה(טל)-אבי-ינאי

הקטע המעניין בארוחה, דווקא אירע אחריה, כשגילינו שאנחנו תקועים בג'רסי. זהו, אין תחבורה ציבורית לחזור לעיר, הקו אוטובוס הבא בכלל בארבע בבוקר (ואנחנו סיימנו את הארוחה ובאנו לצאת באזור אחד-אחד וחצי), חלק מהמוניות לא עונות והחלק השני רוצה יותר מדיי.... פה החלטתי שאולי עדיף כבר להעביר את הלילה אצל ינאי ולמחרת בבוקר לחזור לעיר שכ"כ נתגעגע אליה... :)

לבסוף, הצלחנו לתפוס מונית וחזרנו הביתה, לאחר לחץ היסטרי מצד מירב שנצטרך להעביר את הלילה בג'ררררסי (כן כן, זו הקללה המקומית החדשה - ג'רסי, מילה אחת קצרה שאומרת הכל).

לפני פרידה, ולפני שאאחל גמר חתימה טובה, אני רוצה לציין שסוף סוף התחלתי בלוג מקצועי, ואתם יותר ממזומנים להרשם גם אליו, או סתם להתרשם. אז עכשיו אני מחזיק בשני בלוגים, אכן אחריות כבדה שמקווה שאעמוד בה. הבלוג - http://peleyal.blogspot.com/.

תהנו, תבלו, תאכלו הרבה לפני הצום, גמר חתימה טובה ושנה טובה לכל עם ישראל!

איל