אחרי הפוסט של מירב בשבוע שעבר, היה לי ברור שאת הפוסט הזה אני אכתוב לך אבא.
עוד כמה שעות, יש לך יום הולדת 62. אין מה לחגוג, זה לא יום שמח. עוד יום זיכרון.
כך יוצא ושני פוסטים רצופים בבלוג שאמור להיות מלא חוויות, נסיעות, הרפתקאות, נופים ומה לא, הם פוסטים עצובים. כזה העולם...
כבר לפני כמה חודשים, קלטתי שאני חושב עליך פחות ופחות. זה כזה מנגנון של הגוף, כי עדיין קשה לו לחשוב על כל הארבעה חודשים האחרונים ש"בילינו" יחד, על כך שלאט-לאט פשוט נעלמת לנו, ועל זה שבעולם הזה כבר לא ניפגש. אפילו עכשיו תוך כדי כתיבה, יש בי איזה רעד פנימי, מועקה, חנק בגרון.
אני זוכר שבדיוק שנה לפני שעזבת אותנו הייתי בפולין, והציק לי שם שלא הצלחתי להוציא את הכאב ואת התסכול שחווינו בדמעות. היום זו לא משימה קשה.... כמה שניות / דקות של מחשבה עלייך ו... זה יוצא לבד. אני בטוח שבגלל זה המוח שלי, סיגל לעצמו את היכולת להדחיק.
אבא, בינתיים גדלתי בכמה שנים, התחתנתי, ואני אפילו כבר כמה חודשים גר במדינה אחרת ומנהל חיים אחרים. משתדל לחיות ולהגשים כמה שיותר חלומות (גם שלא תמיד הכל ורוד ויש הרבה רגעים קשים). אני מנסה ללכת בדרכים שאתה לא הלכת בהם, ואולי איכשהו, אתה כן נמצא שם איתי לאורך הדרך וחווה איתי את הדברים.
אני זוכר שבדרום אמריקה, בכמה מהמקומות היותר מופלאים שכף רגלי דרכה עליהם, דיברתי איתך וסיפרתי לך על החוויות ועל הטבע המדהים והיופי שכן יש לעולם הזה להציע. קיוויתי שאתה רואה וחווה את הדברים איתי ונהנה גם אתה מהם. כך אני מקווה שגם עכשיו אתה איתי. אני כבר פחות מדבר איתך (כי זה עדיין נראה לי מוזר, אם אתה יכול להקשיב לקול שלי, הרי שאתה גם יכול להקשיב למה שקורה שמה אצלי בפנים, לא?). אני לא מצטער על כך שאני מדחיק וחושב עלייך פחות, כבר השלמתי עם זה שזה מנגנון שפיתחתי מאז שעזבת. אני כן מצטער על המון חוויות ורגעים שלא היו לנו.
אני זוכר שבדרום אמריקה, בכמה מהמקומות היותר מופלאים שכף רגלי דרכה עליהם, דיברתי איתך וסיפרתי לך על החוויות ועל הטבע המדהים והיופי שכן יש לעולם הזה להציע. קיוויתי שאתה רואה וחווה את הדברים איתי ונהנה גם אתה מהם. כך אני מקווה שגם עכשיו אתה איתי. אני כבר פחות מדבר איתך (כי זה עדיין נראה לי מוזר, אם אתה יכול להקשיב לקול שלי, הרי שאתה גם יכול להקשיב למה שקורה שמה אצלי בפנים, לא?). אני לא מצטער על כך שאני מדחיק וחושב עלייך פחות, כבר השלמתי עם זה שזה מנגנון שפיתחתי מאז שעזבת. אני כן מצטער על המון חוויות ורגעים שלא היו לנו.
אתה וודאי תשמח לדעת, שבבית החדש שאני מקים עם מירב, אנחנו מקפידים על ארוחת שישי וקידוש, ואפילו למרות שמעולם לא צמתי ביום כיפור, הרי שכבר שלוש שנים אני "מחליף" אותך :). אני נמצא בניו-יורק (טוב, ג'רסי.. זה ממש ליד), מנסה לטייל הרבה ולראות את כל מה שיש לאמריקה להציע לי. אני יודע להגיד שזו חוויה שתסתיים עוד שנתיים פחות או יותר, כי אין מה לעשות, המשפחה - שמה בארץ, ולא נראה לי שאפשר לחיות חיים בלעדיהם.
אני מצרף כמה תמונות מרגעים ששמחנו ביחד,
בינתיים, אבא - כבר הספקת להיות סבא בפעם הרביעית והחמישית... ולא זכיתי שתהיה שם איתי מתחת לחופה.
בינתיים, אבא - כבר הספקת להיות סבא בפעם הרביעית והחמישית... ולא זכיתי שתהיה שם איתי מתחת לחופה.
אוהב,
מתגעגע מאד (גם אם רק לשמוע את קולך)
ומאמין שאנחנו עוד ניפגש.
מתגעגע מאד (גם אם רק לשמוע את קולך)
ומאמין שאנחנו עוד ניפגש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה