אמנם בדרך כלל אני מתעצלת לכתוב בבלוג (כמה מפתיע), אבל כיוון שהשבוע האחרון היה השבוע הכי הזוי שלנו פה, החלטתי לתת לסנדי את הכבוד המגיע לה.
כמו כולם כמעט, ישבנו בבית ביום שני הקודם בערב, הקשבנו לרוח המטורפת מבחוץ, וחיכינו שעין הסערה תעבור מעלינו (או דרכנו...) כמו שהבטיחו. הרבה רוחות בחוץ, מדי פעם גשם מצליף, אבל לא יותר מדי אקשן. אז חיכינו. וחיכינו. ובהינו בפארק לידינו מוצף כולו במים. ומדי פעם רואים עוד בניין נכבה מעבר לנהר. ועוד אחד. ואז גם שלנו נכבה. באמצע How I Met Your Mother!!
אבל לפחות זה היה בלפטופ ואפשר להמשיך לראות :-)
לא היינו סגורים אם להתלהב כי יש סופסוף אקשן (חלקנו יותר, חלקנו פחות) או להתבאס כי, טוב, אין חשמל (סביר להניח שאם היינו יודעים כמה זמן המחסור בחשמל ימשך, היינו נוטים יותר לכיוון הבאסה)...
אז זרמנו עם הרומנטיקה הכפויה, והמשכנו לראות How I Met Your Mother לאור נרות, עד שנגמרה הבטריה וגילינו שאין חיים בחושך, ואין ברירה אלא ללכת לישון.
אחרי שהשלמנו שעות שינה יפות בבוקר, גילינו שגם באור אין חיים בלי חשמל. ובלי קליטה. ובלי אינטרנט. שעמום!!! ובכלל, הכל בחוץ נראה רגיל לגמרי, אז אפילו אין אטרקציות (הניסוח מלא הטקט שייך לאיל, לא מקורי שלי...)!
אז החלטנו לנצל את שרון ואבירם בעלי החשמל, והתחלנו בצעדה לכיוונם (כי אין light-rail! או אוטובוסים! או כל אמצעי תחבורה אחר...), בדרך שתהיה לנו כבר מאוד מוכרת בימים הבאים. יש להודות שלגמרי ניצלנו אותם, כולל sleep-overs וטחינת האינטרנט הסלולרי של אבירם! :-) באופן מפתיע, הם לא זרקו אותנו החוצה בהזדמנות הראשונה, והיו המארחים הכי כיפיים שיכלנו לבקש!!
באחד הימים, הלכנו להובוקן לראות את ה״אטרקציות״ שהיו כ״כ חסרות לאיל. ויש להודות שלא היו חסרות כאלה (כבישים מוצפים, תחנות רכבת סגורות ונטושות, צבא מחלק מנות אוכל, וכו'). חלק קטן מהעדויות:
את השאר אפשר לראות בפייסבוק של איל...
במהלך השבוע, כל ערב שחזרנו הבייתה, ראינו עוד ועוד בניינים שחזרו להיות מלאי חשמל וחיים, ורק שלנו (כמעט) עומד חשוך, עצוב ולבד בפינה בקצה הרחוב......
כמובן שאף אחד לא יכל להגיד לנו מתי יחזור החשמל, והלובי של הבניין המשיך להיות חמ״ל טעינת הפלאפונים והלפטופים של כולם (לא שלנו, לנו היו חברים עם חשמל! :-) ).
בינתיים במהלך השבוע, התחיל לאזול הדלק בניו ג׳רזי, גם לאנשים פרטיים וגם לתחנות דלק, מה שיצר פקקי ענק בכבישים (בגלל תורי המכוניות לדלק שנוצרו בכל תחנת דלק עובדת) ומלאאאאא אנשים שעומדים בתור לדלק עם מיכלים. הזוי.
את הנסיעה היחידה שלנו לעיר השבוע נאלצנו לעשות בצורה הבאה, עקב מחסור בכל אמצעי תחבורה אחר:
צעדה של 50 דקות לצפון הובוקן (משרון ואבירם, שגם ככה נמצאים עוד חצי שעה הליכה מאיתנו), מעבורת לרחוב 39, ו-shuttle לאזור טיימס סקוור. הדרך חזרה הייתה דומה, חוצמזה שהתפנקנו על מונית מהובוקן, כי חלאס!!
שלשום (ראשון) בערב הגענו הבייתה לבשורה משמחת- עוד מעט יש חשמל!! :-) אז אמנם זה לקח 4 שעות במקום החצי שעה המובטחת (לא מפתיע), אבל איזה כיף זה לקום ב3 וחצי בבוקר בשביל טיסה, ולהתארגן עם תאורה נורמלית במקום נר/פנס! :-)
בקיצור, אחרי 6 ימים בלי חשמל, השבוע התחיל בצורה אופטימית, נקווה שגם ימשיך ככה!
טוב, נו, האמת היא שלי בכלל אכפת רק מיום ששי, כי אז דקלה (אחותי), עמית (בעלה), ותמר ויונתן (תבינו לבד) אמורים להגיע! כיף!!! :-)
שבוע טוב!
מי זה תמר ויונתן? על משקל שרון ואבירם?
השבמחק