המפתחות בפנים

אז איך בכלל מתחילים?

אתמול בטיסה התחלתי לכתוב ובחרתי דווקא לכתוב באנגלית, אך ברוח התקופה, שאני נמצא בסוג של סערת רגשות, העדפתי להתבטא בעברית. למה סערת רגשות, אתם שואלים? בגלל עזיבת המשפחה, חשש מהלא נודע - מהעבודה, החיים, החברים שנכיר פה, הדירה שעדיין אין לנו... מצד שני יש התרגשות קלילה (אמורה להיות התרגשות גדולה, לא?) ממשהו חדש לחלוטין שלא ידענו או עשינו קודם. אני די בטוח שאנחנו עדיין לא מבינים את גודל השינוי שעשינו! אני חושב שעם חלקכם יצא לי לדבר על כך שבחיים שלנו אנחנו נמצאים באיזשהי בועה המכילה עבודה, לימודים, חברים, משפחה, בנק, סופר וכו' וכו', ואילו אנחנו פשוט בחרנו להתנתק מהבועה הזו ולהחליפה באחרת... מפחיד, לא?

הטיסה והפרידה בנתב"ג הייתה לי קשה מאד. כפי שאמרתי ההתרגשות, גם עכשיו, קטנה ודווקא החששות עולים וצפים. מאד קשה לעזוב משפחה כל כך חמה כמו שלי ושל מירב, וחברים אדירים שכל השבועות האחרונים ניסינו כמה שיותר לשהות במחציתכם!
אני לא אסכם את השבועות האחרונים בארץ שהיו קשים, מלווים באלפי סידורים (מס הכנסה, ביטוח לאומי, כל מיני תשלומים, עזיבת הדירה, ארגזים ארגזים וארגזים והרבה אקסל...) זהו אנחנו פה, נתרכז במה שיש לאמריקה להציע לנו!

יאלה, צריך להתחיל לנגוס בתפוח!

אז נחתנו קצת אחרי שש בבוקר לזריחה מגניבה, ביקורת הדרכונים עברה לאט אך לא נתקלנו בבעיות מיוחדות, וכעבור כשעה וחצי מצאנו את עצמנו במלון מדברים עם ההורים, האחים ואפילו סבא וסבתא. תודותינו לSkype ולWIFI!
לאחר מקלחת והתארגנות, נחתנו בסניף של Chase הקרוב למלון, שם המנהל / האחראי או מה שהוא לא היה, הודה לנו שוב ושוב על שבחרנו בבנק זה על פני אחרים (ממש כמו בארץ...). לאחר שטעמנו מעוגיות שהגישו לכבוד ה-Customer Day, פתחנו חשבון והפקדנו סכום מכובד שיעזור לנו בימים הראשונים.
פגשנו יותר מאוחר את יעל, אשתו של מומי שראיין אותי לתפקיד ב-Exzac. יעל דאגה לעזור לנו בכמה שאלות והמליצה על מסעדה יוונית, שם אכלנו ארוחת בוקר-צהריים-ערב, פשוט זו למעשה הייתה הארוחה היחידה שלנו לאותו יום.

המשכנו לשוטט ועל אף עייפות כבדה מאד שלי, ידענו שלא נסיים את היום הזה, בלי גיחונת לעיר (מנהטן). הסתובבנו ב-Union Square, היה נחמד אך העייפות ניצחה אותנו! חזרנו למלון תוך ניקור מסיבי באוטובוס 85, שדאג כהרגלו לאחר...
אז המשימה הראשונה ליום הראשון עברה בהצלחה, פתחנו חשבון בנק!
מוזר... כל העניין הזה של לגור במקום אחר ולהתחיל מחדש, פשוט מוזר. הצד החסכן-קמצן שבי לא מתלהב לקנות שוב דברים שכבר קנינו ואבזרנו בו את ביתנו, אך ברור שלא הבאנו איתנו (על אף ה-Overweight שהיה לנו),
ציוד כמו סירים, צלחות וכאלה פשוט נקנה פה, זה לא יהיה יקר, אבל מצד שני יש לנו המון המון דברים לקנות...  (וזה מבלי להזכיר מזרון, מיטה, ספות ושאר ירקות)

התאכזבנו לגלות שלטייל בניו-ג'רסי ובניו-יורק, לא מלהיב אותי ואפילו לא את מירב (אולי ממש קצת), כי איפשהו בשנים האחרונות התרגלנו לטייל... ככה זה כשרק בשלוש השנים האחרונות, טיילנו בדרום אמריקה, תאילנד, ברצלונה פראג ואפילו פה בניו-יורק היינו בפברואר 2009. שימס כבר אמר פעם או פעמיים (או עשרים בעצם...) שיש לנו חיים תותים. :-)

היום לא עשינו משהו מיוחד, סתם שוטטות ב-Walmart (לדעת מירב שילוב בין מגה, אייס קנה ובנה והמשביר לצרכן) לקנות קצת אוכל ודברי הגיינה. לא הזנחנו את ה-Outletים, אז נסענו גם ל-Jersey Gardens ועמדתי ביעדים: מכנס ונעליים לעבודה, ובסוף לאור המחירים המצחיקים הוספתי גם מעיל אפור וסריג חמוד, והנזק כולה - מאה דולר!

כמעט שכחתי להוסיף מילה או שתיים לגבי הקור, אז אני אגיד שפשוט קר פה בחוץ! הטמפרטורה נעה בין 2 ל-10 מעלות (היום דרך אגב גילינו את הנוסחא המדהימה להמרה מפרנהייט לצלזיוס, שווה בדיקה!)
זהו חברים, שיהיה שבוע טוב בארץ, אוהבים מאד, גם במרחק של אלפיי קילומטרים!

איל

והנה כמה תמונות של ימי הקליטה:

המלון / הבית שלנו...




מירב קונה לנו אוכל

הכניסה ל-Jersey Gardens

המכנס החדש מבית היוצר של Calvin (בשקית כדי שלא תקנאו...) וברקע העץ כבר מוכן :)