שבתות וחגים

שלמה ושוש, ההורים של מירב בדיוק עזבו, היינו בוושינגטון, בווגאס (פוסט הבא... אין מספיק מקום פה!), וההופעה של Maná לצערי מאחוריי, פשוט Increíble! יש הרבה מה לעדכן, והאמת קצת התעצלתי בימים האחרונים לכתוב וגם לא היה לי כ"כ חשק או כח, אבל הנה אני משנס מותניים וממשיך להפגיז.

אז לפני הכל, ההופעה של Maná, הייתה אדירה!!! במשך כל השבועות האחרונים (אולי חודשיים) למדתי, שיננתי והקשבתי לשירים כדי לבוא מוכן להופעה, ואכן - שיעורי הבית השתלמו! Big Time!!! צעקתי, רקדתי, שרתי, קפצתי ומה לא... איזה כיף! עכשיו, אני צריך למצוא את הפרויקט הבא שלי בספרדית, כדי להמשיך ולהשתדרג (או אפילו סתם לעמוד במקום...)

תמונות ווידאו לפניכם, אבל... לפני זה נזכרתי בקטע מגניב ואשתף אתכם - באמצע ההופעה, באחת ההפסקות, המתופף של הלהקה הביא קטע סולו של תיפוף אדיר, במהלכו הוא הפסיק לכמה שניות, הוציא מהתוף בקבוק בירה, פתח אותו בעזרת אחד המקלות, לגם לגם ולגם, הכניס פנימה וחזר לתופף. חיפשתי וחיפשתי ומצאתי קטע הממחיש את העניין - http://www.youtube.com/watch?v=4OFs5SvxMJ4, תעבירו ל-6:30, אם בא לכם...

טוב... אמרתי תמונות, נתחיל מעמוד הפייסבוק שלהם,

וקצת תמונות בחסותי

ובחור מקסיקני (כנראה) שהצחיק אותי תוך כדי ההופעה...

ונסיים עם וידאו - צילמתי המון, אבל האיכות של הסאונד ממש גרועה. בכל זאת החלטתי לצרף לפחות זיוף אחד או שניים שלי, בבקשה...

אקדים ואומר שכל ההופעה התנהלה בבמה הגדולה, אך לקראת סוף ההופעה הם עברו לבמה קטנה יותר כדי לעשות מחרוזת של כמה שירים (שיצאה ממש מגניב), המחרוזת לפניכם:

ובסוף הם חזרו לבמה הרגילה, סיימו והוסיפו עוד 2 שירים להדרן!

היה אדיר!

אז אחרי נפלאות Mana, נמשיך עם החג ועם הטיול בוושינגטון...
נתחיל בחג הפסח בגלות (לא חגגנו פעמיים, אבל בכל זאת היה כיף). הלכתי עם שלמה לבית כנסת בהובוקן, רק כדי להיות בתפילה של 10 דקות, ואח"כ 45 דקות הליכה חזרה הביתה. הסדר התחיל טוב, שלמה שתה קצת (בעצם אולי קצת יותר מקצת) ואחרי ארוחה טעימה טעימה בחסות נשות הבית, אב הבית החדש (הקרוי שלמה) נפל. וככה, הסתיים לו הסדר. ב-ז-י-ו-ן :)
בשבת טיילנו בפארק Liberty באזור המגורים שלנו, והמשכנו ביום ראשון-שני לכיוון DC הבירה.

בראשון הגענו לאזור ה-Mall, וטיילנו ב-Capitol Hill, שם נמצא הקונגרס ובית הנבחרים. לא נכנסנו אבל טיילנו במקום המטופח הזה (מלא בפרחים ובבנינים מפוארים), המשכנו לטייל גם בשדרת ה-Mall המכילה המון מוזיאונים עד ל-Lincoln Memorial, וכמובן בדרך עברנו ב-Obelisk. היה נחמד, לא אפרט יותר מדיי, אולי התמונות ימחישו :)

תמונה נבחרת מהגן הבוטני:

איפה מישל??? הבריזה לנו :(

למחרת היינו במוזיאון החלל ומוזיאון השואה, המתאים לרוח היום... (ערב יום השואה). שמעתי הרבה התפעלות על המוזיאון הזה, אך זה לא שהתאכזבתי, פשוט לא מצאתי משהו יוצא דופן במוזיאון. הייתי המון פעמים ביד-ושם ואפילו לפני שלוש שנים באדמה הארורה של פולין, ואולי בגלל זה לא מצאתי במוזיאון משהו שונה. אין ספק שאולי הדבר הכי גדול במוזיאון הזה, זה עצם הקיום שלו בבירת ארצות הברית - דבר המכניס אותו לתודעה בצורה יוצאת דופן. לקראת סוף הביקור בבירה, מצאנו את עצמנו אוכלים ארוחת מצות בפארק בגבעת הקפיטול. ארורים המצרים האלה!
אז בילינו המון זמן על הכביש (כל כיוון בין 4 ל-6 שעות, עם עצירות). נהגתי בממוצע במהירות של 75 מי"ש (זה המיילים של הקמ"ש :)), והתחלפתי עם שלמה, רוב הדרך הבין-עירונית הייתה באחריותי ואילו הנהיגה בעיר באחריות שלמה.

עבודה.

אני חייב למצוא בימים הקרובים איזה פרוייקט להתחיל, ללמוד, לעשות. מציק לי החוסר אתגרים וזה שאני לא מתקדם, ואין דרך טובה יותר מלהרים משהו בעצמי (או בעזרת אשתי...), אז אני מקווה באמת שאצליח להתאפס ולמצוא רעיון (גם אם טיפשי), אולי אפילו סתם איזה אפליקציה מטומטמת, בשביל סתם "להתגלח" וללמוד. נראה...

נפלאות ווגאס בפוסט הבא.
מתגעגעים לכולם (אולי דווקא עכשיו אחרי הביקור של ההורים של מירב יותר מתמיד, כי פתאום המשפחה הייתה שוב במרחק נגיעה). דרך אגב, היום אפילו קיבלתי ציור משני (הבכור של שימי), אני דיי בטוח שאני הדמות הכתומה ומירב זה הקשקוש בצד ימין :)

נחתום בציור, געגועיי,
איל